השינוי הדרמתי ביותר שהביאה הקורונה לתחום הנדל"ן המשרדי, הייתה המעבר לעבודה משולבת מהבית.
אך הקורונה, למעשה רק זירזה תהליך שכבר היה בעיצומו.
התהליך של מעבר לעבודה מהבית היה איטי בשנים האחרונות, מאחר שהוא דורש שינוי עמוק הן ברמה ההתנהגותית והן ברמה הארגונית. הוא דרש אימוץ נורמות חברתיות ועסקיות חדשות ולכן, עד משבר הקורונה רובנו המשכנו לעבוד מהמשרד.

ההכרה ביתרונות בצד החסרונות של העבודה מהבית הובילו חברות רבות למודל עבודה היברידי שבו עובדים חלק מהשבוע במשרד וחלק מהבית.
הצורך לתת מענה לסביבת העבודה המרוחקת מהמשרד יחד עם תכנון מחדש של סידורי הישיבה במשרדי החברה, הם רק חלק מהאתגרים במעבר למודל עבודה היברידי.
אתגרים נוספים  יכולים להיות תיאום לוחות הזמנים בין עובדים: כדי להקצות לחלק מהם את אותו מרחב עבודה משרדי (שיטת הכיסא החם) | כדי שלא כולם יגיעו באמצע השבוע ויישארו בבית בימי ראשון וחמישי | כדי שיוכלו לעבוד יחד על פרויקטים משותפים ועוד…

 למרות שקיימים היבטים המצדדים בעבודה מהבית כמו: זמן איכות עם המשפחה, היעדר נסיעות ובזבוז זמן (הופך שעה אבודה לשעת עבודה), גמישות בשעות העבודה ואפילו חיסכון כספי לעובד בנסיעות, אוכל ביגוד. בסופו של דבר, אנחנו יצור חברתי. אינטראקציות חברתיות הן צורך אנושי בסיסי. הן מגרות אותנו אינטלקטואלית ומביאות לשיתופי פעולה והפרייה הדדית. בנוסף, לא כולנו מסוגלים לעשות את ההפרדה בין עבודה לבית, לא לכולנו יש את המשמעת העצמית להתעלם מהסחות הדעת שבבית  ולא תמיד אפשר להתעלם (בעיקר הורים לילדים).
רבים מאתנו מתקשים לאזן בין חיים לעבודה ומביאים את העבודה הביתה. העבודה מהבית מטשטשת עוד יותר את הגבולות בין הפרטי לעסקי ובין החיים האישיים לקריירה.
ועם כל הכבוד למיילים, לטלפונים ולזום, כנראה שאין תחליף לקשר עין, לחיצת יד והבעות פנים.

האם תם עידן האופן ספייס?
ראשית נאמר שממש לא. מעל הכל, המשברים האחרונים הוכיחו לכולנו שיש דרכים רבות ונכונות לנהל ולהניע עובדים. אך הבדלי הגישות לא נעוצים במנכ"לים אלא דווקא בעובדים.
העבודה באופן-ספייס, המתאפיינת בשיתופי פעולה ובמרחבי עבודה ציבוריים, מעניקה תחושה של שיתוף ויכולת לחלוק רעיונות ודעות.
רבים מהעובדים כיום גם מאמינים בריבוי משימות ולכן הישיבה המשותפת פחות מפריעה להם.
האופן ספייס מצטייר כרגע כפתרון ביניים. אחרי הכול, הוא עדיף בהרבה על עבודה מהבית, שבה אין אפשרות לתקשורת ואינטראקציה בין העובדים, ועל אחת כמה וכמה לסיעור מוחות ועבודת צוות.

ומה לגבי חשיפה ושמירה על כללי ריחוק והיגיינה
בטווח המיידי רוב המומחים צופים שכמות העובדים פר מ"ר תקטן במטרה לשמור על ריווח בין העובדים ומניעת הידבקויות עד כמה שאפשר (בינינו, זה לא רעיון רע גם בתקופות של שפעת). בחלק מהמשרדים יעברו לעבוד בשיטת "הכיסא החם" כשלכל עובד יהיה לוקר עם הציוד האישי שלו. חברות ויזמי נדל"ן הנמצאים בתהליך בנייה או שיפוץ של משרד יכולים להשקיע בתשתיות ולהקטין סיכון וחשיפה באמצעות הטמעת מערכת מיזוג המבצעת החלפות אויר תכופות יותר וסינון אויר, שימוש בחומרים אנטי-בקטריאליים, תכנון משרד המאפשר ריווח בין השולחנות, הרחבת מעברים ומסדרונות ועוד.

עם כל הכבוד לנדל"ן, עבודה במשרדים היא סיפור של אנשים, של קשרים, של תהליכים חברתיים.
בשל העובדה שכולנו יצורים חברתיים, כנראה שבסופו של דבר, נחזור לנקודה שהיינו בה.
אזורים מבוקשים יישארו כאלו, והשוק יחזור לפעילות שהייתה. רוב המומחים מעריכים שלא תהיה השפעה בהיקף משמעותי על שוק המשרדים, אלא רק בשוליים.

האיזון בין עבודה במשרד לעבודה מהבית יישמר כשהכול תלוי בתחום העיסוק של החברה, בסוג האנשים ובאופי החברה. יש כאלו שיאמצו את העבודה מהבית או יבחרו בעבודה היברידית, משולבת, ואחרים יחזרו למצב הרגיל, כי זו התרבות הארגונית של החברה. בכל בחירה שהיא, החשיבות העליונה היא לשמר את הלך הרוח הארגוני על מנת שתיווצר סימביוזה בין דרישות המעסיק לתפוקות העובד והכל תחת מעטפת ערכית המוסכמת ונוחה לכולם.